40 הכרזות בגמר התחרות

היום, בעידן הרשתות החברתיות, כולנו מקפידים להעלות תמונות יפות מטיולים שעשינו, אוכל שאכלנו... תמונות אופטימיות. כמו מיכל סלע ז"ל, שהעלתה תמונות מחויכות עם אלירן מלול, בעלה שרצח אותה, ובדיעבד אנשים שאלו את עצמם איך זה קרה, הם נראו כל כך אוהבים בפייסבוק... חשוב לנו להזכיר שתמונות יכולות לשקר ושבמקרים רבים אנחנו צריכים לראות את התמונה המלאה, הלא פוטוגנית. אנחנו רוצים לעורר אנשים שאם יש להם חשד, שלא יאמינו לכל מה שהם רואים, ושיתערבו ויציעו עזרה.

הכרזה עוסקת באלימות פיזית נגד נשים. האלימות הזו קורית מתחת לפני השטח והיא המסוכנת ביותר בפן הקריאטייטיבי, השתפשתי בכותרת "מתחת לפני השטח" ההדגשה כאן היא על כך שאלימות קורית בתוך הבית עצמו, כלפי חוץ הכל נראה בסדר. המילה "לפני" מקבלת כפל משמעות, כאשר הכוונה היא גם מתחת לפניה של האישה שחווה אלימות. על הפנים שלה הכל נראה בסדר, אבל מתחת לפני השטח מתרחשת אלימות קשה. בפן העיצובי, בחרתי בצבעי אפור קודרים ועצובים, עם נגיעה ורודה של תקווה ונשיות. הכרזה פונה לסבביבת הנשים החוות אלימות ומעודדת אנשים לדווח עם כל זינוי סימן של מצוקה. הכרזה הינה חלק מסדרה של 2 כרזות, הכרזה הנוספת הועלתה בנפרד.

בכרזה ניתן לראות מעין משפחת מטריושקות, כשהחור הפעור בהם מסמל את האלימות שעוברת מאחד לשני, בעיקר בין הדורות. קהל היעד של הכרזה הוא גם לצד הפוגע וגם לצד הניפגע. היה לי חשוב שהאחריות תהיה גם לצד הפוגע. שיקום ויטפל בעצמו, אם לא למענו אז למען הדור הבא שסופג את האלימות.

ברכות השחר הן הברכות הכי חשובות ביום. מיד כשפותחים את העיניים, אומרים אותן ומודים על הקיים. כדי להגיע לקהל יעד חרדי, ראינו לנכון להשתמש בברכה שכל אחת מכירה, וכך בכל בוקר כשהיא תקרא אותה היא תסתכל עליה קצת אחרת. כאילו הכתובת תמיד הייתה על הקיר. הברכה מבקשת מהקוראת להציל את עצמה מפני מזיקים בגוף ובנפש, לעתים המזיקים יכולים להיות ממש בתוך הבית, ועל כן, אנחנו קוראות לאותן נשים לפקוח את העיניים בכל בוקר למתרחש סביבן.

התמודדות עם שליטה אלימה בזוגיות וקריאה לקחת החלטה ולעשות את הצעד הנכון הבא

בכרזה רואים משחק בינגו, אך במקום משחק תמים עם מספרים מופיעות מילים קשות שהן סימני אזהרה מוקדמים לאלימות זוגית שיעזרו לנשים לראות שלא רק אלימות פיזית היא אלימות. כל דבר שקרה יש בו חור של יריה. באמצע כתובים כל מיני מקורות לעזרה, בין הקרובים ביותר למכרים על מנת להראות שכל אחד יכול לעזור במקרי אלימות שונים בזוגיות.

הילדים רואים! מה שקורה ביניכם אי אפשר להסתיר. הרעיון מתייחס להסתרה של אופי מערכת היחסים הזוגית, הסתרה מעצמי, הסתרה מהקרובים לי, שיכולים לעזור. הרי לכולנו יש מסכות, של תפקידים שונים, שתורמות לנו בחיי היומיום, אך הסתרה זו, של מערכת היחסים העויינת, עלולה להעמיק את המצב ולהנציחו. מצב זה נקלט על ידי הילדים, "דרך האוויר", גם ללא מילים, ועלול להמשיך להתקיים ולפגוע בהעברה בין-דורית. הפנייה היא לדמויות שמצויות בתוך קשר כזה, לנסות להבחין מה אני מסתיר מעצמי, על מנת להתעורר ולגייס עזרה.

המחשבה מאחורי הכרזה הזו הייתה שלפעמים אנחנו יכולים לשים לב ל'דגלים אדומים' אצל האנשים שסביבנו אבל אנחנו חוששים להתערב או 'לדחוף את האף'. לדעתי, חשוב לשנות את הדרך שבה אנחנו חושבים על האחריות שלנו אחד כלפי השני ולהבין שלפעמים הסיכון של 'לדחוף את האף' שווה את זה אם זה אומר שנוכל לעזור לאדם שנמצא במצוקה ולא יכול לבקש עזרה ואולי אפילו להציל חיים.

אחד הויז'ואלים הכי פופולאריים כשחושבים על אלימות נגד נשים, הוא של גבר מכה המרים יד על אישה. החלטנו לייצר הפרעה ולעדכן אותו. אנחנו רוצים לפנות דרכו לגבר, להראות שהוא יכול לעצור את היד המכה עם היד השנייה ובעצם להדגיש בפניו שיש לו את הכוח לעצור את הזעם שלו ולפנות לעזרה מקצועית.

בחרתי לעצב את הכרזה בסגנון מאוייר. באיור ישנה מחיצה (חלון / קיר) בין בני הזוג כך שלכל אחד מהם יש את הספייס שלו ולאף אחד אין את הזכות על השני, הם מצויים ביחד באותו הספייס אבל אין להם אפשרות לפגוע האחד בשני. המחיצה לא סתם שקופה כך שהם עדיין יכולים לראות האחד את השני אך ללא אפשרות לפגוע באחר.המשפט שבחרתי ״אין לך את הזכות עליי״ גם הוא משקף את החופש של כל אדם לחיות ללא מרות של האחר. מקווה שהצלחתי להעביר את הרגש החזק והטעון שיש בנושא האלימות בין זוגות.

אני רק בן אדם, אני בשר ודם, זכותי לחיות ולנשום אוויר צח. זכותי להגיד כן ולפעמים גם לא. זכותי להביע רגשות, להביע דעה ולהוזיל דמעה. מגיעה לי זכות הבחירה, אפילו אם הבחירה גרועה. בגידות אינן באות בחשבון וחשדנות מכניסה אותי לדיכאון. הכרזה שלי מכריזה על 'קו אדום' לגבי בגידה וחשדנות. במערכת היחסים בין המצוי לרצוי, בין האש למייאש, בין התקווה לייאוש, אלימות היא מחלה סרטנית נפוצה בזוגיות שיש לעקור אותה מהשורש. כדי לזהות את המחלה חייבים לזהות את הסימפטומים במהירות האפשרית.

בכרזה שלי יצרתי חיבוק חזק, עוטף ומעלה חיוך רגוע. מאחור המילים הקשות וגם הפחות קשות הקשורות למשפחתיות והכלה, חיבוק והבנה. בחרתי בשחור ולבן על השחור המילים הלבנות הרשומות בכתב יד רגיל ולא תמיד ברור, כקריאת עזרה ומכתב תודה כאחד. אני מקווה שהכרזה תוביל את הצופה לקרוא את המילים ולחבר אותם לפרצופים המצוירים, מצד אחד לחבק את הסובבים ומצד שני לנסות לראות מעבר לחיוכים שלהם. לא כל ילד מחייך עובר התעללות ומצד שני לא כל חיוך הוא תמיד אמיתי ורצוי לפעמים להושיט יד לעזרה, כי לדעתי- תמיד אפשר לעזור.

כרזה זו מאויירת ומתארת בניין שגרתי בו יש הצצה לחלונות של הדיירים, כל אחד עסוק בענייניו היומיומיים. דירה אחת שונה מכל השאר בה מתקיימת אלימות בזוגיות, הדירה סגורה בסורגים, חשוכה ומפחידה וניתן להבחין בזוג עיניים רעות שמחכות בחשכה לאישה המציצה מן החלון ומצפה להצלה, תקווה, תשומת לב כלשהי. הסלוגן ״התערבות תמנע את הקורבן הבא״ מתייחסת להנעה לפעולה, ניתן להתערב ואף רצוי ולא להתעלם מהמתרחש בסמוך אלינו. זה יכול להיות בבניין של כל אחד מאיתנו ותשומת לב קטנה יכולה להוביל לשינוי מציאות.

גבר ששולט באישה, שלא מרשה לה להיות היא, שלוקח ממנה את החופש זו אלימות סמויה ושקטה. היא חיה בעולם שחור, אבל תמיד יש קרן אור. בגלל זה הרקע השחור המחוספס. האיור והרקע הם נרכשו באתר של מאגר תמונות.

. מדובר על הנושא שנשים פגועות לא מדברות על מה שהן עוברות בבית כביכול לא להוציא את הכביסה המלוכלכת אבל הן צריכות לספר כי זו בקשת עזרה וככה יוכלו לעזור להן - דימיתי את זה שאשה תולה בגדים בצורת המילה HELP כדי לבקש עזרה. נב זו כרזה שלא הספקתי לעבד טוב לדפוס - כרגע היא ברמת סקיצה בגלל המלחמה - חשבתי שתדחו את ההגשה אבל רואה שלא ולכן מגישה בכל זאת כי אני חושבת שאם אעבוד עוד על הרעיון הכרזה תהיה חזקה

כרזה מצויירת שמדברת על שוליים, שאלימות היא כבר לא תופעה שולית ששומעים עליה רק מידי פעם

קהל היעד של כרזה זו הוא המגזר הערבי. אנו עובדות במרכז הרפואי המשרת אוכלוסייה מגוונת רב תרבותית, השייכת לגליל המערבי. לאוכלוסייה זו המורכבת מכלל הדתות וכוללת אוכלוסייה כפרית ומסורתית, אשר לה מאפיינים מיוחדים הדורשים התייחסות מותאמת, רגישה וייחודית. בשעון החול מופיעות מילים המבטאות אלימות, המחלחלת ומאיימת על בטחון והמשך קיומה של המשפחה . המחשנו זאת ע"י השתקפות המילים בתחתית שעון החול. תרגום המשפט המופיע בצד ימין: ביחד נשים סוף לאלימות במשפחה.

חור הצצה הקבוע בדלת כניסה לבית , הוא הסמל המופשט בו בחרתי כדי לתאר את האלימות בזוגיות על כל גווניה. סוג של אלימות שבדרך כלל נשאר מעבר לדלת נעולה. אני מבקשת לעמוד בין החוץ לפנים, להבליט בכך את הטרגדיה שבהשתקה, שבבדידות שבהסתרה, וליצור קשר בין החוץ לפנים. השחור ואדום, מביאים איתם את הדרמה, את הטרגדיה. את הזעזוע. ועם זאת, יש כאן שקט. גם ברמה הסימבולית. שקט שצריך להפר. השאלה ״בעיה שלהם??״ מדייקת את היחס המקובל בחברה לעניינים שלכאורה צריכים להישאר ״בינו לבינה״ והם ״לא ענייננו״. אני רוצה להפוך את השאלה לשאלה רטורית. ובטקסט הנוסף לבשר שיש מפתח, שבכרזה הזאת הוא משמש גם כמפתח ״ישיר״ לכלוב הזה. ומבשר שיש מה ללמוד. יש מה לעשות. - מה שמעביר את הכדור והאחריות לידיים שלנו כחברה, וגם נותן לכך אישור ודחיפה.

"ככה הוא מראה אהבה", "בכל זוגיות יש את זה", "אני מצטער, זה מאהבה" "תשארי בשביל הילדים"... לא משנה איך בן/בת הזוג או הסביבה ינסו לצייר לך את זה, אם את מרגישה שאת נמצאת בזוגיות אלימה, את לא צריכה להקשיב לאף אחד ולפנות לעזרה באופן מיידי.

בכרזה הזו ניסיתי להראות שלעיתים (ואולי במקרים רבים), אלימות בזוגיות היא לא נראית, אין חבורות או סימנים, אבל כן יכולה להתבטא בדברים אחרים - שינוי או התנהגות ממושכת של קולגה, בן/ת משפחה או חבר/ה הנמצאים ונמצאות בזוגיות - תחושת לחץ (בעיקר בשיחות על בן או בת הזוג), תשישות, ריחוק ועוד.

באופן אישי, יצא לי לראות נשים אשר מנהלות זוגיות אלימה מבלי לשים לב, אחת מהן אפילו נפלה קורבן לאונס כשהכירה בחור שנראה מבחינה ויזואלית הבן אדם הכי תמים בעולם!, יצא לי לשמוע על אלימות תוך כדי קיום יחסי מין, אמנם בהסכמה אבל זו אלימות לכל דבר מבחינתי, כשאותה בחורה החליטה שהיא לא רוצה יותר את האקט המיני האלים הזה הבחור שאיתו יצאה כפה את עצמו עלייה וחנק אותה עד עילפון. הכרזה שלי באה להראות איך יש כל כך הרבה נשים והסביבה שלהן אשר רואות או אולי מתרצות אלימות מכל סוג שהיא כאהבה או דאגה של בן הזוג, כאדם שחווה בריונות באופן כללי אני שם סטופ לכל סוג של אלימות או בריונות, גם אם זה עלול לפגוע לי בקשרים עם היקרים לי ביותר, בתור גבר, אני חושב שנשים זה הדבר הכי טהור, ויש לראות אותן בשוויון זכויות מלא!.

הכרזה מתארת את מעמד הקללה והברכה בהר גריזים והר עיבל בספר דברים בו נאמר הפסוק המצוטט: ״ארור מכה רעהו בסתר ואמר כל העם אמן״ לאחר מכן שמתי סימן שאלה על מנת להדגיש את המקום בו עומדים העם- האם הם עומדים מאחורי אמירת ה״אמן״? האם הם מבינים את חומרת המעשה? מתחייבים שלא לעמוד מנגד ולא לעשות דבר? ההרים מעוצבים כדמות גבר ודמות אישה כשהגבר גבוהה ודומיננטי יותר. האישה ללא תווי פנים מצטערים או פוחדים על מנת להבהיר שזה יכול להיות בין כולנו, גם בין זוגות נורמטיבים וזה לא בהכרח האימג׳ שמדמיינים. ובאמצע עומד לוי כמו שמוזכר בתורה שאולי יכול גם להיראות כמו ילדה קטנה שמנסה להפריד. הכרזה פונה לאנשים הבקיאים בפסוק וסימן השאלה נועד לגרום להם להסתכל שוב על אותו פסוק שאותו מכירים כל כך טוב ולחשוב לרגע על מהותו.

ניגשתי לתחרות כשהרעיון היה בסימן מזל טוב והשקת כוסות לחיים, רק שכשצד אחד משיק בעוצמה את הכוס, הצד השני נפגע. כי לא אוהבים בכוח.

הקיו-אר-קוד מייצג את עולם המדיה שכולנו חשופים אליו. עולם בו הכל נראה מושלם, מחייך ושמח, אך לא תמיד אלו הם פני הדברים. בתוך הקוד מוכמנת מילה אחת הקוראת לעזרה – ״הצילו!״ אמנם לא קל להבחין, אך לסביבה יש אחריות לפתוח את העיניים ולעזור לקורבן לצאת ממעגל האלימות. בתחתית הכרזה מופיע לוגו שיצרנו ״תפקחו ת׳עיניים״. הלוגו מייצג: 1. את הצד הפגוע המותקף וחסר האונים, במטרה לעורר לשינוי. 2. את הסביבה שיש לה את האחריות לראות, לחוש ולהכיר את נורות האזהרה. 3. את הצד הפוגע שצריך לראות את עצמו, להכיר במצב ולשאוף לקבלת טיפול ותמיכה.

הכרזה פונה לציבור הרחב לגלות ערבות הדדית וסולידריות חברתית. המטרה היא לגרום לאנשים להבין שזה נוגע לכולנו ומדובר בתופעה חברתית ולא בבעיה אישית, ובכך לרתום אותם לקחת חלק במאבק באלימות במשפחה ולעודדם להושיט יד ולסייע לאדם שעובר התעללות. בחלק התחתון של הכרזה מופיע הסבר קצר ומצויינות אפשרויות הסיוע בקהילה. *נעשה שימוש באימאג'ים ממאגרים בתשלום: freepik וshutterstock-.

הקונספט של הכרזה התגבש בשני חלקים. 1. ויז'ואל שימשוך את העין ויעביר תחושה של חשיפה "המסכה יורדת" 2. כותרת חזקה שתסקרן את הצופה + טקסט עם מסרים "את לא לבד", "יש מגוון סוגי אלימות" ו-"ניתן לשנות את המצב"

לפני כשנתיים מישהו ששירת איתי בצבא רצח את בתו וניסה לרצוח את אשתו. אין מדובר במישהו מרוחק מהעיתון, אלא מישהו שאני מכיר, וזה גרם לי להפוך בדבר ולנסות להבין מה מביא אדם נורמטיבי לכאורה לנהוג כך. ושמתי לב לדפוס חוזר במקרים דומים - שאין מדובר באדם אלים במובן שבו החברה תופשת גבר אלים. אין מדובר בגבר מכה המוכר למשטרה. מדובר באדם מתפקד וחיובי למראה, אבל אובססיבי כלפי אשתו, שתלוי בה במידה שתביא אותו לסף תהום. אדם שלא מודע לנטיותיו השטניות, ועל זה החברה הישראלית חייבת לשים את הפוקוס - אחריות הגבר לטפל בעצמו ולזהות בעצמו דפוסים כל כך ומסוכנים לפני שיהיה מאוחר מדי.

עיצבתי כרזה שמזכירה את הפשקווילים שנפוצים בסביבה החרדית. פשקוויל הוא כרזת קיר הנושאת מסר "לוחמני" כלפי רעיון כלשהו. לכן, כשהחלטתי לפנות לציבור החרדי, ידעתי שזאת תהיה דרך עוצמתית ומושכת את תשומת הלב להעביר את המסר. כמו פשקוויל שפונה לציבור בקריאה מסוימת- כך גם בעיצוב כזה מועברת האחריות הציבורית להתערב כדי לצמצם מקרים של אלימות במשפחה. הוספתי יד שמזכירה צבע דם כדי להדגיש שלא מדובר בפשקוויל רגיל ולהראות שמדובר במצב מסוכן ושמדובר באלימות.

יש לעצור את זה ויהי מה. בכל מחיר. הכרזה מעוצבת בנקיות ולא בגסות מוקצנת ונותנת תחושה של פצע פתוח, כואב פלסטר זו דרך הטיפול הכי לא מתבקשת, מפני שזו פגיעה עמוקה מאד והפגיעה הפיזית קטנה אל מול הנפשית מספיק להניח פלסטרים ולטאטא יש לפעול כדי להפסיקה. נקודה.

רבים ממקרי האלימות היו יכולים להימנע או להיות מטופלים אם האישה הייתה מדווחת ומשתפת את מה שעובר עליה בבית. ישנן נשים שנוטות לחוות תחושת בושה, פחד או חוסר אמונה במערכת, וכך נמנעות מלשתף לגורמים הרלוונטיים או למשפחה הקרובה על האלימות שהן עוברות בתוך הבית. הכרזה נועדה לקרוא לנשים לפעול בדרך של שיתוף וחשיפת חוויות האלימות שהן חוות, ולחדול מהצנעה או הסתרה מסיבות שונות. רק כך ניתן להתמודד עם הבעיה.

הרעיון הוא לשלב בין הכישרון שלי לבין ההשכלה שלי בתחום העיצוב. מטרת הציור היא לבטא את האלימות בזוגיות שנשים חשופות אליה. אלימות פסיכולוגית, פיזית ומינית יש הרבה מקרי אלימות שאיננו שומעים עליהם, פרט לרצח נשים, כי החברה מצפה מהאישה הנפגעת לשמור על שתיקה כדי להגן על ביתה ועל ילדיה ולא לשנות את המילה "נשואה" ל"גרושה". הכרזה מתארת פחד, כאב ואלימות עם המשפט "כי את יקרה לנו" ואין סיבה שתסבלי כאב בשקט.

הכרזה עוסקת בנושא האלימות הזוגית. היד המונפת לכיוונו של הקורבן היא בעצם היד המופנית אלינו אלה שצופים מן הצד ובוחרים שלא לנקוט בפעולה אקטיבית למיגור התופעה.

בכרזה זו ניסיתי לשלב בין המשפט הלקוח מהתנ"ך "אשת חיל מי ימצא" לסיטואציה שבה בן הזוג האלים של האישה מנסה למצוא אותה. הכרזה אמורה לפנות כאמור לציבור החרדי שגם הוא לא חף מבעיות של זוגיות אלימה. כמו כן ישנה קריאה לפעולה באמצעות האש טאג. בכרזה השתמשתי בפונט חינמי שנקרא "Yiddishkeit" של "אאא"

קהל היעד: נשים שחוות בידוד חברתי, רגשי או כלכלי מצד בן הזוג שלהן. אישה מבודדת "יושבת לבד בפינה". קווים וצבעים עדינים. על הקיר - תמונת נישואין. כדי שיהיה מרומז שהבידוד מצד בעלה. מול פניה של האישה - מנורה. אם רק תרים מעט את עיניה - תוכל לראות את האור.

המאבק באלימות בין בני זוג הוא אחריות של כולנו כקהילה. אנו רוצים לקיים חברה תומכת, מכבדת ובריאה, כזו שאנו גאים להיות חלק ממנה. בתור צופים מהצד - אלו שחוזים באלימות או חושדים בה, אך בסוף לא נוקטים בשום פעולה בשל חשש, ביישנות, או ניסיון שכנוע עצמי שאין בכך צורך - יש לנו אחריות לפעול. השימוש בטלפון ציבורי מיושן כאלמנט מרכזי מסמל קריאת השכמה לציבור המודרני: יש לנו היום אמצעים שמאפשרים לנו לעזור ולהציל חיים שלמים, אפילו ללא מאמץ משמעותי מצדנו. כל אחד ואחת מאתנו מחזיקים ביד גלגל הצלה - הטלפון האישי שלנו. בואו נשתמש בו כשבאמת צריך, בלי להסס.

היצירה מדברת על אישה שהיא חיה בלי בטחון עם בן הזוג שלה שהוא מתעלל בה מילולית ,רגשית, לא נותן לה כבוד היא חסרת אונים וחסרת ערך עצמי ציירתי אותה מטושטשת באותו צבע של הרקע כדי להדגיש שהיא וכמו הרבה נשים אף אחד לא רואה אותה ולא מרגיש בה ובכאב שיש בה למרות שהיא מלאה באהבה ויופי ומחפשת את האהבה ואת האמון מבן זוג שלה . הפרחים כאן מסמלים את התחושות של אהבה שהיא מחפשת וצריכה אבל מלאה בקוצים שמרמז לחברה שלה שמזניחה אותה ולא מרגישה בה

שתיקה יכולה להיות קטלנית בעבור מי שחווה אלימות במשפחה. עלינו לפעול כחברה. האישה המופיעה מתוך הסדק של הבית הסגור, הוילונות הסגורים, מעיד על תחושת הפחד, קירות בטון שיכולים להיות הכלא האישי. הסדקים שנוצרים בקיר, ממנו רואים את פני האישה, הם התחלה של מציאות חדשה. מציאות שבה דואגים לכל אחד. פנייה לחברה כאל גוף אחד - יחד נשבור את מעגל השתיקה סביב האלימות במשפחה

בציבור החרדי הקהילה היא כוח עצום, היא חוגגת יחד ופועלת יחד ועשויה גם להגדיר מה לגיטימי ומה לא. כחלק מהבחירה להימנע מטלפונים חכמים הרבה מהתקשורת נעשית באמצעות כרזות ופשקווילים. בחרנו בכרזה תמימה שמדברת בשפה מגזרית. סיום מסכת הוא אירוע שנחגג לעיתים קרובות, ומסכת מכות היא אחת ממסכתות הגמרא הנלמדות. הסגיר מאיר את הכרזה כולה באור חדש ומזכיר לציבור את הכוח שלו להתערב ולמנוע תופעות פסולות. בחרנו בשפה מכבדת שאיננה מפנה אצבע מאשימה ואיננה משתמשת בדימויים קשים אלא מציעה הזדמנות לפתרון ומחוייבות קהילתית לנושא, ופונה לציבור החרדי בלי לצבוע את הבעיה כעניין חרדי דווקא אלא בשפתו של המגזר, כך שכל אדם המשתייך למגזר החרדי יבין למה מכווונת הכרזה.

הכרזה פונה לחברים, משפחה, מכרים ושכנים של קורבנות אלימות ומבקשת מהם לא להתעלם מהסימנים ולדווח על מנת למנוע אסון.

הציור שלי מציג את אווירת המתח שחווים כל בני המשפחה באווירה של אלימות בין בני זוג. ההשפעה השלילית על ילדים, כמו פחד, חוסר תחושת סיפוק, יציבות וביטחון, בנוסף לנזק שהם גורמים על ידי התייצבות לצד אחד.